#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כשיש מחלוקת בין חכמים, האם החולק היחיד יכול לעשות כדעתו - מעשיות:<br>1. עם רבי מאיר?<br>2. עם רבי עקיבא?<br>3. עם רבי שמעון?<br>4. איך הורה רבן גמליאל לבניו לנהוג כדעתו ולקרוא ק""ש אחר חצות הלילה כל זמן שלא עלה עמוד השחר?"	"1. שנחלקו האם מותר לסוך אלוונתית לחולה בשבת כשלא טרפו ביין ושמן מערב שבת, שלחכמים אסור, ורבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר שמתיר לטרוף יין ושמן בשבת ולסוך לחולה.<br>ולמעשה מספרת הגמרא - שחלה רבי מאיר, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך, ואמר לן, אע""פ שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חברי. <br>2. נחלקו בדין שדרה והגולגולת מב' מתים, רביעית דם מב' מתים, רובע עצמות מב' מתים, אבר מן המת מב' מתים, אבר מן החי מב' אנשים, אם מטמאים באהל [רק כל השיעורים הנ""ל מטמאים באהל כשהם ממת אחד, ונחלקו מה הדין מב' מתים]. לרבי עקיבה - מטמאים, לחכמים - אין מטמאים. <br>ולמעשה מספרת הגמרא - שהיה מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד, ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו, אמר תודרוס הרופא אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד. אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המניין, התחילו מרבי עקיבה וטיהר, אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור [וביטלו את המנין, שאין עוד צורך במנין]. <br>3. נחלקו בדין ספיחים של ששית שנכנס לשביעית, לרבי שמעון - כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה [שגדלים מאוד מהר, ולא ניכר בין של שביעית לששית, וגזרו ששית אטו שביעית]. לחכמים - כל הספחין אסורין [שגוזרים כל הספחין אטו ספיחי כרוב].<br>ולמעשה מספרת הגמרא - שפעם ראה אחד שמלקט ספיחי שביעית, אמר לו למה? ענה לו, הרי אתה המתיר. אמר לו רשב""י, הלא חבירי חולקים עלי, וקרא עליו הפסוק ""ופורץ גדר ישכנו נחש"", וכן הווה שנשכו נחש.<br>4. כל סיפורים הנ""ל הם רק להחמיר, שאפשר לקיים ב' הדעות, [או בטומאה שזה כן להקל, אפ""ה לא רצו להרבות טומאה], אבל כאן שלרבנן עבר כבר הזמן וא""א לקיים ב' הדעות, בזה הורה ר""ג כדעתו."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/מאימתי/דף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. עד מתי זמן אכילת פסחים (רבי אליעזר, רבנן)?<br>2. האם נשנה במשנה ""אכילת פסחים"" בין הדברים שמצותם עד שיעלה עמוד השחר וחכמים הם תקנו הרחקה, כדי להרחיק האדם מעבירה (משנה, יש גורסים, רבי חונה)?"	"1. מדרבנן - לכ""ע עד חצות, כמו בכל הקרבנות. מדאורייתא - לרבי אליעזר - עד חצות, שנאמר באכילת פסחים ""לילה"", ונאמר במכת בכורות ""לילה"", מה לילה שנאמר להלן חצות אף כאן חצות. לרבנן - על עלות השחר. <br>2. במשנה כאן כתוב, ויש שלא גורסים, וזה תלוי כנ""ל בב' הדעות, האם עד חצות זה מדאורייתא או לא. לרבי חונה - לכ""ע לא גורסים, שבמשנה כאן משמע שזה רק לכתחילה, אבל בדיעבד אפשר לאכול ולקרוא ק""ש וכו' אחר חצות. ובפסח מבואר שאחר חצות מטמא את הידים, שאחר חצות דחו את הקרבן לגמרי לגמרי אפילו בדיעבד."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/מאימתי/דף ט		
